יוסיפ ברוז טיטו

יוסיפ ברוז טיטו
Josip Broz Tito
לידה	7 במאי 1892; קומרובץ (אנ'), קרואטיה-סלאבוניה
פטירה	4 במאי 1980 (בגיל 87); ליובליאנה, יוגוסלביה
מקום קבורה	בית הפרחים, בלגרד
שם לידה	Josip Broz
מדינה	הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה
השכלה	בית הספר הבין-לאומי ע"ש לנין
תקופת פעילות	מ-1913
מפלגה	המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של קרואטיה וסלובניה, המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה
השקפה דתית	אתאיזם
בת זוג	Pelageya Belousova (1919 – אפריל 1936 (כ־17 שנים)) Lucija Bauer (אוקטובר 1936 – 29 בדצמבר 1937 (כשנה וחודשיים)) ; Herta Haas (1940–1943 (כ־3 שנים)) ; יובאנקה ברוז (15 באפריל 1952 – 4 במאי 1980 (28 שנים)) ; Davorjanka Paunović (1941–1946 (כ־5 שנים)) ; Davorjanka Paunović (1941–1946 (כ־5 שנים)) ;
ילדים	Žarko Broz, מישו ברוז
מספר ילדים	5
פרסים והוקרה	עיטור שחרור האומה (15 באוגוסט 1943); מסדר סן מרינו (25 בספטמבר 1967); Czechoslovak Medal of Merit 1st Class (22 במרץ 1946); אביר הצלב הגדול עם צווארון של מסדר אולב הקדוש (13 במאי 1965); אביר מסדר הפיל (29 באוקטובר 1974); המסדר המלכותי של השרפים (1 במרץ 1959); מסדר אריה הזהב של בית נסאו (9 באוקטובר 1970); קולר של מסדר האריה הלבן (22 במרץ 1946); Order of the National Flag, 1st class (25 באוגוסט 1977); הצלב הגדול עם כוכב של וירטוטי מיליטארי; Military Order of the White Lion (22 במרץ 1946); מסדר הכוכב של יוגוסלביה; הצלב הגדול של מסדר פולוניה רסטיטוטה (1964); מסדר הכוכב היוגוסלבי הגדול; מפקד עליון במסדר לאופולד (6 באוקטובר 1970); הצלב הגדול של מסדר המושיע (יוני 1954); Grand Cross of the Order of Mono (23 ביוני 1976); Order of People's Freedom, 1st class (25 בנובמבר 1947); Member 1st Class of the Order of the Umayyads (6 בפברואר 1974); קולר של מסדר האריה הלבן (26 בספטמבר 1964); Public recognition of the City of Karlovac (1955); אביר הצלב הגדול של האריה ההולנדי (20 באוקטובר 1970); Order of 9 September 1944 with Swords, 1st class (25 בנובמבר 1947); אות כבוד עבור הצטיינות למען ורשה (1964); הצווארון של מסדר החרב של יעקב הקדוש (23 באוקטובר 1975); Order of the Slovak National Uprising 1st Class (22 במרץ 1946); צווארון מסדר הנסיך אנריקה (17 באוקטובר 1977); הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (6 במאי 1963); מסדר גאורגי דימיטרוב; אות הכוכב הגדול על שירות הרפובליקה האוסטרית; השרשרת הגדולה של המסדר העליון של החרצית הביצנית; מסדר קרל מרקס (12 בנובמבר 1974); פרס ג'ווהרלל נהרו להבנה בינלאומית (1971); מסדר קרל מרקס (12 בינואר 1977); עיטור מהפכת אוקטובר (16 באוגוסט 1977); עיטור לנין (5 ביוני 1972); הצלב הגדול של מסדר האמבט (17 באוקטובר 1972); צלב הפרטיזנים של פולין (16 במרץ 1946); מדליית הניצחון והחירות 1945 (16 במרץ 1946); מסדר החירות של יוגוסלביה (12 ביוני 1945); מסדר גיבור העמל הסוציאליסטי (29 בנובמבר 1950); עיטור הניצחון (9 בספטמבר 1945); צלב גדול של לגיון הכבוד (7 במאי 1956); אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (2 באוקטובר 1969); גיבור יוגוסלביה (19 בנובמבר 1944); מסדר סובורוב, דרגה 1 (1944); מסדר צלב גרונוולד, דרגה 1; Order the Red Banner; אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (24 ביוני 1974); צלב המלחמה של צ'כוסלובקיה 1939–1945 (22 במרץ 1946); כוכב ידידות העמים (1965); גיבור יוגוסלביה; הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות הלאומי; הצלב הגדול של מסדר קונדור האנדים; מסדר הנילוס; הצלב הגדול של מסדר הכוכב של רומניה; המדליה הצבאית הצרפתית; צלב המלחמה 1939–1945 ;
חתימה
	14 בינואר 1953 – 4 במאי 1980; (27 שנים)
	→ איבן ריבר לאזאר קוליסבסקי (אנ') ←
	2 בנובמבר 1944 – 29 ביוני 1963; (18 שנים)
תחת נשיא	איוואן ריבאר; הוא עצמו (מאז שנת 1953)
	→ איוואן סובאסיץ' פטר סטמבוליץ' ←
שירות ביטחוני
השתייכות	צבא השחרור העממי של יוגוסלביה, הצבא העממי היוגוסלבי
דרגה	מרשל (תואר ודרגה)
פעולות ומבצעים
	מלחמת העולם הראשונה; מלחמת האזרחים בספרד; מלחמת העולם השנייה ביוגוסלביה; מלחמת האזרחים ברוסיה; משבר יולי (1917); מלחמת העולם השנייה ;

יוסיפ ברוז טיטו (בקרואטית ובסלובנית: Josip Broz Tito בסרבית: Јосип Броз Тито; ‏7 במאי 1892 – 4 במאי 1980), שנודע בכינוי המרשל טיטו, היה נשיא יוגוסלביה מסוף מלחמת העולם השנייה ועד מותו בשנת 1980.

במהלך מלחמת העולם השנייה פיקד על צבא הפרטיזנים הגדול ביותר באירופה, ולחם בנחישות נגד צבא הכיבוש הנאצי וכן נגד משטרו של מוסוליני. בזכות כך דבק בו הכינוי "המרשל טיטו". עם תום המלחמה הפך לנשיא יוגוסלביה, והנהיג את המדינה כדיקטטורה קומוניסטית, אך שמר על עצמאות מברית המועצות, ושמר על הקלות מסוימות הידועות כטיטואיזם, במיוחד בתחום חופש התנועה, סחורות ומידע, וכן קידום חופש תרבותי. תושבי יוגוסלביה זכו באפשרות לשמור על קשרים עם המערב, והשפה האנגלית נלמדה ברוב בתי הספר ברחבי המדינה.

שנים מוקדמות

טיטו נולד כיוסיפ ברוז בכפר קומרובץ, באזור זגוריה שבקרואטיה (אז בשליטת האימפריה האוסטרו הונגרית), כבן שביעי במשפחתו. אביו פרניו היה קרואטי ואמו מריה הייתה סלובנית. טיטו גדל אצל סבו בעיר פודסרד שבסלובניה, הוא נרשם לבית הספר שבעיר הולדתו ונשאר בו עד 1905.

בשנת 1907 החל לעבוד בעיר סיסק שבקרואטיה כעובד מתכת, והיה פעיל בארגון עובדי המתכת.

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא האוסטרו-הונגרי ונשלח עם יחידתו לחזית המזרחית. על אומץ ליבו בקרב הוענקה לו מדליית זהב והוא הועלה לדרגת סמל. באפריל 1915 נפצע בקרב בהרי הקרפטים ונפל בשבי הצבא הרוסי. במהלך השבי הפך לקומוניסט. במהלך המהפכה הבולשביקית ב-1917 ברוסיה שוחרר ממחנה שבויים והתנדב לצבא האדום. בשנת 1920 חזר ליוגוסלביה, שם הצטרף למפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה. בהמשך, עבר לזאגרב וכיהן כיושב ראש האיגוד המקצועי של פועלי המתכת. ב-1928 התמנה למזכיר המפלגה הקומוניסטית בזאגרב. בשנה זו נאסר ונידון ל-5 שנים של עבודות פרך, בשל פעילות קומוניסטית. בשנת 1934 היה לחבר הנהלת מרכז המפלגה, ובאותה עת אימץ את הכינוי המחתרתי "טיטו". ישנן השערות שונות מדוע בחר בכינוי זה, אולם לפי הגרסה המקובלת בחר טיטו ככינוי בשם פרטי שהיה נפוץ באזור הולדתו, ללא סיבה מיוחדת. (השם טיטו, גרסה סרבו-קרואטית של טיטוס, נדיר בקרואטיה אך נפוץ באזור שבו גדל טיטו).

בשנים 1935–1936 עבד בהנהלת הקומינטרן במוסקבה. באוגוסט 1936 התמנה למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית היוגוסלבית. בשנת 1937 חזר בחשאי ליוגוסלביה, זמן קצר לפני שסטלין חיסל את הנהגת המפלגה הקומוניסטית היוגוסלבית במוסקבה^[1].

מלחמת העולם השנייה

בעת הפלישה הגרמנית ליוגוסלביה באפריל 1941, היה טיטו בזאגרב. הוא הגיע לבלגרד ברכבת בעזרת מסמכים מזויפים ב-8 במאי 1941 והחל לארגן את פעילות המפלגה. הדעות חלוקות בשאלה עד כמה ואם בכלל פעל טיטו נגד הכיבוש לפני פלישת הצבא הגרמני לברית המועצות במבצע ברברוסה, ב-22 ביוני 1941. על פי גרסה אחת, הקומוניסטים של טיטו לא נאבקו כלל בגרמנים, בראותם בפלישה מאבק בין כוחות לאומניים אנטי-פועליים. אחרים טוענים שטיטו התגייס מיד למאבק בגרמנים. גרסה אחרת טוענת שטיטו הבין שגרמניה מתכננת פלישה לברית המועצות, והכין בהתאם את כוחותיו למאבק בגרמנים^[2].

ב-4 ביולי 1941 התכנס הפוליטבירו היוגוסלבי וקרא לכ-10,000 חברי המפלגה הקומוניסטית להיאבק נגד הפולשים הגרמנים והאיטלקים. ב-13 ביולי 1941 הצליחו כוחות הפרטיזנים להכות שתי דיוויזיות של הצבא האיטלקי ולשחרר לזמן קצר את מונטנגרו. גם בסרביה הצליחו הפרטיזנים לפגוע קשות בכוחות הגרמנים ביוגוסלביה, אשר נאלצו לנוע אך ורק בשיירות מאובטחות. הגרמנים מינו משתף פעולה קרואטי לראש ממשלה בסוף אוגוסט 1941, אך ללא הועיל מבחינתם^[3].

מאמצע 1941 התארגנו שני כוחות ללחימה נגד הצבא הגרמני: צבא השחרור העממי של יוגוסלביה של טיטו שנתמך על ידי הרוסים והצבא הפטריוטי של דרג'ה מיכאולוביץ' שנתמך על ידי בריטניה^[4]. טיטו נאבק נגד הנאצים ועוזריהם הקרואטים, האוסטאשה, וגם במשתפי הפעולה מקרב בני עמו. על פי אומדנים, חיסל צבאו של טיטו יותר מ-10 דיוויזיות ממוכנות גרמניות במהלך המלחמה, הכניע את מוסוליני וצבאו בבלקן ובגבול איטליה, והצליח לשחרר חלק מיהודי יוגוסלביה שהיו כלואים במחנות ריכוז איטלקיים באזור הבלקן. יהודי יוגוסלביה מצידם, ראו בטיטו גיבור, מושיע וסמל המאבק בהיטלר ובמוסוליני, ואך טבעי היה החיבור בין הפרטיזנים היהודים של יוגוסלביה לטיטו, שפרס עליהם חסותו ותמך בהם^[5]. על כן הצטרפו רוב הצעירים היהודים ששרדו לכוחותיו של טיטו, ורבים מהם העפילו בו לעמדות פיקוד.

באביב 1943 הגיעו למטה של טיטו משלחות סיוע של בריטניה וברית המועצות ששהו במטהו ותיאמו את הסיוע שניתן לצבאו^[6].

בדצמבר 1943 הכריז טיטו על הקמת ממשלה יוגוסלבית זמנית בראשותו, שהיוותה תחליף לממשלה הגולה של המלך פטר השני בקהיר^[7]. ממשלתו של טיטו זכתה להכרה מיידית של ברית המועצות^[8], אך מדינות המערב לא הצטרפו לעמדה זו^[9]. שר החוץ של בריטניה הצהיר שהממשלה הזמנית, אותה כינה "ועד השחרור הלאומי", היא ממשלה זמנית לניהול האזורים שבידי הפרטיזנים ואינה תובעת את השלטון ביוגוסלביה כולה^[6]. בהמשך דצמבר 1943 הוכר טיטו רשמית על ידי בעלות הברית כ"מצביא"^[10]. בחודשים הראשונים של 1944 התנהל מאבק בין ממשלתו של טיטו לממשלה היוגוסלבית הגולה על ההכרה כממשלה המייצגת את יוגוסלביה^[11]. ב-25 במאי 1944 פשטו כוחות של הצבא הגרמני על מטהו של טיטו, ושבו או הרגו רבים מאנשי מטהו של טיטו. טיטו הצליח להימלט, אך הפגיעה במטהו הביאה לקרבה בינו לבין המלך^[4] ובתחילת יולי 1944 הושג לבסוף הסכם בין טיטו למלך פטר והוקמה ממשלה חדשה בה היו נציגים של טיטו^[12].

במהלך המלחמה, בהתאם להוראות שקיבל מברית המועצות, נתן טיטו עדיפות ללחימה בנאצים, על פני הפצת הקומוניזם. טיטו השכיל להקים את חזית השחרור הלאומית שבראשה עמד, ששילבה בתוכה נציגים מכלל המפלגות ביוגוסלביה. הוא הגן על רכוש פרטי וחופש דת ושילב בכוחותיו שמרנים וכמרים, וכך הרגיע את הרתיעה מבית ומחוץ משיתוף פעולה עם קומוניסטים^[13].

השינוי המשמעותי במאזן הכוחות הגיע מצידן של בעלות הברית שנתנו את תמיכתן לטיטו בשנת 1944 עם הפלישה האמריקאית לאיטליה, ועד סוף 1945 הובסו הגרמנים על ידי בעלות הברית ויוגוסלביה הפכה לאומה אחת מאוחדת כאשר טיטו שולט ומייסד דיקטטורה.

נשיא יוגוסלביה

בינואר 1945 הגיע טיטו להסכם עם ראש ממשלת יוגוסלביה, איוון סובאשיץ, על הקמת עוצרות משותפת לקראת משאל עם על עתיד יוגוסלביה. המלך פטר התנגד להסכם זה שהיווה הדחה שלו^[14]. באפריל 1945 הושג לבסוף הסכם על מינוי שלושה עוצרים והם מינו את טיטו לראש ממשלה^[15]. באוגוסט 1945 הצהיר טיטו כי המלך פטר לא יורשה לחזור^[16] ובספטמבר התפטר סובאשיץ מממשלתו של טיטו והתייצב בראשות האופוזיציה. בנובמבר 1945 החרימה האופוזיציה את הבחירות וטיטו הכריז על ניצחון מוחלט של מפלגתו באחוזי הצבעה שנעו בין 90–100 אחוזים^[17].

לקראת סוף 1952 הוחלט על שינויים חוקתיים ביוגוסלביה ומשרת ראש הממשלה אוחדה עם נשיא האספה הלאומית ליצירת התפקיד של נשיא יוגוסלביה^[18]. בינואר 1953 נבחר טיטו על ידי שני בתי האספה הלאומית של הרפובליקה הפדרלית העממית של יוגוסלביה לנשיא יוגוסלביה^[19]. כיהן כנשיא הרפובליקה עד מותו בשנת 1980.

לטיטו היו יוזמות צדדיות שלא הלמו את המדיניות של סטלין: תמך במרד הקומוניסטי ביוון שנראה לרוסים חסר סיכויים, הציע יצירת פדרציה בלקנית יחד עם אלבניה ובולגריה.

בשנת 1948 ניסה מנהיג ברית המועצות, סטלין, להפוך את יוגוסלביה למדינת חסות, אך טיטו לא הרשה זאת וטיהר את המפלגה מתומכיו של סטלין ולא הסכים לרעיון שמדיניותו העצמאית תעמוד בדיון הקומינפורם. ברית המועצות ביקרה בחריפות את טיטו, אולם הוא לא היה מוכן להיכנע. כתגובה, מתוך חשש מהשפעת התנהגותה המרדנית בין שאר עמי מזרח אירופה, גרשו הרוסים את יוגוסלביה מהקומינפורם בשנת 1948. טיטו פקד אז על שני מקורביו: מילובאן ג'ילאס ואדוארד קרדליי לבצע שינויים ורפורמות בתוך הממשל של יוגוסלביה. התעמולה הסובייטית השתלחה נגדו וכינתה אותו ואת נאמניו "תליינים", "כנופיה של בוגדים, מרגלים ופשיסטים", "כלבי השמירה של האימפריאליזם האנגלו-אמריקאי" וכו'. אחרי הקונגרס העשרים של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית שהתחילה תהליך של דה-סטליניזציה, ב-1956 הגיע טיטו לפיוס עם ההנהגה הסובייטית החדשה ובראשה ניקיטה חרושצ'וב ועם משטרי הארצות הקומוניסטיות השכנות, פרט למשטר האלבני שהמשיך בעוינות כלפיו.

טיטו ניסה לשמור על עמדה מסויגת לא רק כלפי הסובייטים אלא במידה מסוימת גם כלפי המערב. לצורך חיזוק מעמדו בתווך בין שני הגושים – הסובייטי והמערבי, בשנת 1961 הוא הקים במפגש בבלגרד יחד עם ראש ממשלת הודו ג'ווהרלל נהרו ונשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר את ארגון המדינות הבלתי-מזדהות.

טיטו מחה על דיכוי המרד ההונגרי, על הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה ועל פלישת ברית המועצות לאפגניסטן, בנוסף לכך הוא גינה את מלחמת וייטנאם ואת מה שכינה ה"תוקפנות הישראלית" במהלך מלחמת ששת הימים, בנוסף לגינוי זה וביחד עם ברית המועצות ומדינות מזרח אירופה האחרות ניתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל. חרף זאת, טיטו התיר חופש תרבותי, לא אסר על לימוד העברית ולא התנגד לקשרים של ישראל עם בני הקהילות היהודיות הקטנות שנותרו בארצו.

משפחתו

יוסף ברוז טיטו נישא חמש פעמים:

בשנת 1920, במהלך שהייתו ברוסיה, הוא התחתן עם פלגיה דניסובה, שהייתה אז בת 16. אחרי החתונה בני הזוג עברו ליוגוסלביה, שם נולדו להם ארבעה ילדים, אך שלושה מהם מתו בילדותם. רק הבן ז'רקו ברוז הגיע לבגרות. בשנת 1929, לאחר מאסר של טיטו, חזרה פלגיה עם בנם לברית המועצות. לאחר שחרורו מהכלא ביוגוסלביה, טיטו התאחד עם אשתו ובנו במוסקבה. אך כעבור שנה בני הזוג התגרשו ומאז לא התראו. בשנת 1948, בעת סכסוך בין סטלין לטיטו, נעצרה פלגיה על ידי נ.ק.ו.ד. ונידונה ל-10 שנות מאסר. לאחר מות סטלין היא שוחררה מהכלא, אך נאסר עליה לגור במוסקבה. האיסור בוטל רק בשנת 1966. הבן ז'רקו ברוז לחם בשורות הצבא האדום במלחמת העולם השנייה. בשנת 1944 הוא הועבר ליוגוסלביה, לשרת במטה של טיטו. לאחר המלחמה התגורר ביוגוסלביה. אחד מבניו, יוסיפ "יושקה" טיטו (שקרוי על שם סבו) הנהיג את המפלגה הקומוניסטית הסרבית בשנים 2010 - 2022.
בשנת 1936 התחתן במוסקבה עם אנה קניג, קומוניסטית גרמניה. בשנת 1937 היא נעצרה על ידי נ.ק.ו.ד., הואשמה בפעילות חתרנית נגד המשטר והוצאה להורג.
בשנת 1937 הכיר טיטו בפריז את הרטה האס, קומוניסטית יהודייה מיוגוסלביה. מהר מאוד הם הפכו לזוג. בשנת 1941 נולד בנם אלכסנדר ברוז (המכונה "מישו"), לימים דיפלומט קרואטי.
בשנת 1943 עזב טיטו את הרטה האס לטובת דאבוריאנקה פאונוביץ', פרטיזנית יוגוסלבית. במהלך המלחמה היא חלתה בשחפת, ממנה נפטרה בשנת 1946.
בשנת 1952 התחתן טיטו עם יובנקה בודיסבלביץ', שהייתה צעירה ממנו ב32 שנים. במהלך המלחמה יובנקה הייתה לוחמת בשורות הפרטיזנים היוגוסלביים. לאחר המלחמה היא קיבלה תפקיד של מזכירה במשרדו של טיטו. לאחר מות אשתו הרביעית הפכה למאהבת של טיטו. כרעיית הנשיא היא ליוותה אותו בכל ביקוריו והופעותיו בציבור. לבני הזוג לא היו ילדים. במהלך שנות ה-70 הסתכסכו בני הזוג ומשנת 1975 הפסיקו להתגורר ביחד. היא גם לא התלוותה אליו בביקורים רשמיים. למעשה היא הושמה במעצר בית. מעצר, שנמשך 25 שנה, עד שבשנת 2000 היא שוחררה בהוראתו של ווייסלב קושטוניצה. היא נפטרה בשנת 2013.

פטירתו והנצחתו

בינואר 1980 הובהל טיטו לבית החולים בעיר ליובליאנה שבסלובניה, שם נפטר ב-4 במאי. הוא הובא לקבורה במאוזוליאום בית הפרחים בעיר בלגרד. הלווייתו הייתה מהגדולות בהיסטוריה ונכחו בה נציגים מ-128 מדינות שונות, לרבות 35 ראשי מדינות^[20].

על שמו של טיטו הוקמו רחובות, ערים ומצבות אך כיום השמות התחלפו. אחת הערים לדוגמה זו היא העיר פודגוריצה שבמונטנגרו שנקראה על שמו בעבר "טיטוגרד". פסלו של טיטו מוצב בקרואטיה בכפר הולדתו, קומרובץ.

אחרי מותו עברה נשיאות יוגוסלביה ברוטציה בין מנהיגי הרפובליקות השונות שהרכיבו אותה. לבסוף הסדר זה נכשל, והמדינה התפרקה למספר מדינות נפרדות לאחר סדרה של מלחמות עקובות מדם. עם נפילת מסך הברזל ב-1989, הביעו המפגינים ביוגוסלביה את שנאתם כלפי טיטו והרסו את שלטי הרחוב שנשאו את שמו^[21].

לקריאה נוספת

חיי, רשם מפי טיטו: ולדימיר דאדיאר. תרגום לעברית: בנימין מילא. תל אביב תשי"ג

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוסיפ ברוז טיטו בוויקישיתוף

יוסיפ ברוז טיטו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
יוסיפ ברוז טיטו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
יוסיפ ברוז טיטו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
יוסיפ ברוז טיטו, באתר Discogs (באנגלית)
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על יוסיפ ברוז טיטו‏, 19 ביוני 2012
יוסיפ ברוז טיטו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
יוסיפ ברוז טיטו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
יוסיף ברוז טיטו (1892-1980), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

↑ Helen Rappaport, Joseph Stalin: A Biographical Companion, page 287
↑ Walter R. Roberts, Tito, Mihailović, and the Allies, 1941-1945, page 23
↑ Walter R. Roberts, Tito, Mihailović, and the Allies, 1941-1945, pages 24-26
1 2 רוסיה תחדל לתמוך בטיטו?, המשקיף, 15 באוגוסט 1944
↑ צבא השחרור היוגוסלבי, דבר, 6 ביוני 1944
1 2 יוגוסלביה, המשקיף, 15 בדצמבר 1943
↑ ממשלת המלך דוחה את הממשלה החדשה ביוגוסלביה, משמר, 7 בדצמבר 1943
↑ הסובייטים מכירים בממשלת טיטו, משמר, 13 בדצמבר 1943
↑ ממשלת טיטו לא הוכרה רשמית, משמר, 15 בדצמבר 1943
↑ טיטו הוכר רשמית כמצביא מטעם הברית, המשקיף, 23 בדצמבר 1943
↑ ראש ממשלת יוגוסלביה יתפטר?, המשקיף, 8 במרץ 1944
ועידת משרד העבודה הבינלאומי אינה מכירה בטיטו, משמר, 3 במאי 1944
↑ אלף תיו, הסכם בין המלך פטר והמארשאל טיטו, משמר, 9 ביולי 1944
↑ Stoyan Pribichevich, Tito, LIFE, February 14, 1944, pages 96-105
↑ הממשלה היוגסלבית תישאר על כנה למרות פיטוריה, משמר, 24 בינואר 1945
↑ השמאל בבלקנים נושא עיניו לרוסיה, המשקיף, 22 באפריל 1945
↑ סכסוך פטר - טיטו, הצופה, 9 באוגוסט 1945
↑ העם ביוגוסלאביה הביע אימון לטיטו, משמר, 12 בנובמבר 1945
↑ הסכנה - מהכפר, דבר, 12 באוקטובר 1952
↑ נשיא יוגוסלביה, חרות, 15 בינואר 1953
↑ בין השאר השתתפו בהלוויה מנהיג ברית המועצות ליאוניד ברז'נייב, מלכי בלגיה, נורווגיה, שוודיה וירדן, נשיאי אוסטריה, אירלנד, גרמניה המערבית, איטליה, פינלנד ויוון, מנהיג גרמניה המזרחית, ראשי ממשלות בריטניה, צרפת, הולנד, הודו, ספרד וטורקיה ונציגים של האו"ם, הקהילה האירופית, מועצת אירופה, הפרלמנט האירופי והליגה הערבית.
↑ יוסף לפיד, חזה את הנולד במזרח אירופה, מעריב, 29 ביוני 1990

[1] Helen Rappaport, Joseph Stalin: A Biographical Companion, page 287

[2] Walter R. Roberts, Tito, Mihailović, and the Allies, 1941-1945, page 23

[3] Walter R. Roberts, Tito, Mihailović, and the Allies, 1941-1945, pages 24-26

[המשקיף1-4] 1 2 רוסיה תחדל לתמוך בטיטו?, המשקיף, 15 באוגוסט 1944

[5] צבא השחרור היוגוסלבי, דבר, 6 ביוני 1944

[אידן1-6] 1 2 יוגוסלביה, המשקיף, 15 בדצמבר 1943

[7] ממשלת המלך דוחה את הממשלה החדשה ביוגוסלביה, משמר, 7 בדצמבר 1943

[8] הסובייטים מכירים בממשלת טיטו, משמר, 13 בדצמבר 1943

[9] ממשלת טיטו לא הוכרה רשמית, משמר, 15 בדצמבר 1943

[10] טיטו הוכר רשמית כמצביא מטעם הברית, המשקיף, 23 בדצמבר 1943

[11] ראש ממשלת יוגוסלביה יתפטר?, המשקיף, 8 במרץ 1944
ועידת משרד העבודה הבינלאומי אינה מכירה בטיטו, משמר, 3 במאי 1944

[12] אלף תיו, הסכם בין המלך פטר והמארשאל טיטו, משמר, 9 ביולי 1944

[פריביצביץ-13] Stoyan Pribichevich, Tito, LIFE, February 14, 1944, pages 96-105

[14] הממשלה היוגסלבית תישאר על כנה למרות פיטוריה, משמר, 24 בינואר 1945

[15] השמאל בבלקנים נושא עיניו לרוסיה, המשקיף, 22 באפריל 1945

[16] סכסוך פטר - טיטו, הצופה, 9 באוגוסט 1945

[17] העם ביוגוסלאביה הביע אימון לטיטו, משמר, 12 בנובמבר 1945

[18] הסכנה - מהכפר, דבר, 12 באוקטובר 1952

[19] נשיא יוגוסלביה, חרות, 15 בינואר 1953

[20] בין השאר השתתפו בהלוויה מנהיג ברית המועצות ליאוניד ברז'נייב, מלכי בלגיה, נורווגיה, שוודיה וירדן, נשיאי אוסטריה, אירלנד, גרמניה המערבית, איטליה, פינלנד ויוון, מנהיג גרמניה המזרחית, ראשי ממשלות בריטניה, צרפת, הולנד, הודו, ספרד וטורקיה ונציגים של האו"ם, הקהילה האירופית, מועצת אירופה, הפרלמנט האירופי והליגה הערבית.

[21] יוסף לפיד, חזה את הנולד במזרח אירופה, מעריב, 29 ביוני 1990

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

מאגרי מידע	IMDb KinoPoisk MusicBrainz Discogs
אנציקלופדיות	האנציקלופדיה הקטלאנית הגדולה
בקרת זהויות	NLI: 987007294197005171 PLWABN: 9810538274705606 BIBSYS: 90164147 BNC: 000071367 BNE: XX1137105 BnF: cb120753467 (data) CANTIC2: 981058521645806706 CiNii: DA01899779 DtBio: 118622935 GND: 118622935 ICCU: SBLV171170 ISNI: 0000 0001 2123 6491 LCCN: n80126204 MusicBrainz: 01e894c6-7a97-476f-969b-333274685c6b NARA: 10568718 NDL: 00458833 NKC: jn20000701821 NLA: 35218867 NLG: 79416 NLR: 77117028 NSK: 000001743 NTA: 184836964 NUKAT: n%20%2002001153 RERO: A000162584 RSL: 000082447 SELIBR: 199682 SNAC: w6rw1fr7 SUDOC: 027349047 Trove: 870121 VcBA: 495/368918 VIAF: 22165595 WorldCat (עם VIAF): 22165595

	יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
	הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.