לדלג לתוכן

4:44

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
4:44
Image
אלבום אולפן מאת ג'יי-זי
יצא לאור 30 ביוני 2017 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקת היפ הופ, היפ הופ תודעתי, היפ הופ של החוף המזרחי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים רוק ניישן עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה ג'יי-זי, נו איי.די. עריכת הנתון בוויקינתונים
כרונולוגיית אלבומים של ג'יי-זי
Magna Carta Holy Grail
(2013)
4:44
(2017)
Everything Is Love
(2018)
סינגלים מ-4:44
  1. "4:44"
    תאריך יציאה: 11 ביולי 2017
  2. "Bam"
    תאריך יציאה: 26 בספטמבר 2017
  3. "Family Feud"
    תאריך יציאה: 26 בינואר 2018
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית Image

4:44 הוא אלבום האולפן ה-13 של הראפר האמריקאי ג'יי זי. האלבום יצא לאור ב-30 ביוני 2017 דרך חברת התקליטים רוק ניישן באופן בלעדי ללקוחות Sprint וטיידל. האלבום היה זמין להורדה בחינם לזמן קצר ב-2 ביולי באותה השנה דרך אתר האינטרנט של טיידל. ב-7 ביולי יצאה לאור מהדורה פיזית של האלבום, הכוללת 3 רצועות נוספות,[1] והאלבום פורסם בשאר שירותי הזרמות המוזיקה.

האלבום נכלל במספר רשימות שפרסמו גופי תקשורת שונים לסיכום האלבומים הטובים ביותר לשנת 2017, וסיכום האלבומים של העשור השני. כתב העת בילבורד דירג את האלבום במקום ה-53 ברשימתם "100 האלבומים הטובים ביותר של העשור השני".[2]

סגנון מוזיקלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום הוא אלבום היפ-הופ בעל מוטיבים בוגרים, אמוציונליים, ופוליטיים יותר ביחס לאלבומים הקודמים של ג'יי זי.[3] בביטים באלבום בולטים במיוחד סאמפלים מוזיקליים ווקליים מסגנונות המוזיקה השחורה כגון פאנק, רגאי, היפ-הופ, מוזיקת נשמה, וגוספל, וגם של סגנונות כגון פרוג רוק.[4] רוב הסאמפלים באלבום הם של מוזיקה שיצאה עשורים לפני הוצאת האלבום, אך בולט במיוחד סאמפל יוצא מן הכלל בשיר הנושא, שנלקח משיר של הזמרת הבריטית האנה ויליאמס והרכבה שיצא בשנת 2016.[5] האופי המיוחד של הסאמפלים באלבום שמייחדים אותו נוצר מכך שג'יי-זי והמפיק נו איי. די. יצרו ביחד פלייליסט לטעמו של ג'יי-זי, וממנו המפיק הרכיב סאמפלים רבים לאלבום.[6]

המוטיבים הליריקליים של האלבום כוללים נושאים אישיים כגון בגידתו של ג'יי-זי באשתו ביונסה ויחסיו עם חבריו האישיים, ונושאים פוליטיים כגון התמודדות של הקהילה השחורה עם קשייה בארצות הברית בשיר ".The Story of O.J".[7]

רשימת השמעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מס'שםמשך
1."Kill Jay Z"2:58
2.".The Story of O.J"3:51
3."Smile" (בהשתתפות Gloria Carter)4:49
4."Caught Their Eyes" (בהשתתפות פרנק אושן)3:26
5."4:44"4:44
6."Family Feud" (בהשתתפות ביונסה)4:11
7."Bam" (בהשתתפות דמיאן מארלי)3:54
8."Moonlight"2:23
9."Marcy Me"2:54
10."Legacy"2:57
משך כולל:36:07

מיקומי שיא

[עריכת קוד מקור | עריכה]
Image
  מצעדים ודירוגים (2017)
מדינה מצעד מיקום שיא
Image אוסטריה Ö3 אוסטריה טופ 40‏ 11
Image אוסטרליה מצעד האלבומים האוסטרלי 3
Image איטליה מצעד האלבומים האיטלקי 69
Image אירלנד מצעד האלבומים האירי 8
Image ארצות הברית בילבורד 200 1
מצעד אלבומי ה-R&B/היפ הופ (בילבורד) 1
Image גרמניה GfK – טופ 100 15
Image דנמרק היטליסטן 18
Image הולנד מצעד 100 האלבומים ההולנדיים 11
Image הממלכה המאוחדת מצעד האלבומים הבריטי 3
Image ולוניה אולטראטופ 40 63
Image יפן אוריקון 88
Image נורווגיה VG-lista 11
Image ניו זילנד המצעד הניו זילנדי הרשמי 10
Image ספרד PROMUSICAE 61
Image סקוטלנד מצעד האלבומים הסקוטי 6
Image פולין ZPAV 27
Image פורטוגל מצעד האלבומים הפורטוגזי (AFP) 33
Image פלנדריה אולטראטופ 50 14
Image צ'כיה ČNS IFPI 38
Image צרפת SNEP 43
Image קנדה מצעד האלבומים הקנדי 1
Image שוודיה סוורייטופליסטן 16

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. Sidney MaddenPublished: July 6, 2017, Jay-Z’s ‘4:44’ Bonus Tracks Revealed - XXL, XXL Mag (באנגלית)
  2. The A. V. Club, The 50 best albums of the 2010s, The A.V. Club, 2019-11-20 (באנגלית)
  3. כתבה על תוכני האלבום, באתר הגרדיאן, באנגלית
  4. ביקורת על האלבום, באתר Allmusic
  5. אוסף הסאמפלים באלבום, באתר WhoSampled
  6. כתבה על האלבום, באתר CNN
  7. תיאור השירים באלבום, באתר Rolling Stone